קובי ברדה -המומחה

האמנות המוארת של דבי אולו

דבי אולו

האמנות המוארת של דבי אולו

 

בימים אלו מתקיימת תערוכת תאורה לא שגרתית וייחודית  ביפו.האמנית, דבי אולו, ממייסדי פסטיבל “מידברן” הישראלי- אחיו הקטן של ה”ברנינגמן” האמריקאי, היא חברה במיזמים המשלבים אמנות וחברה (כמו מיזם “חפש את האמנות” בפלורנטין ומציגה במיזמים נוספים רבים).  מעורה ומעורבת בסצינת האמנות הישראלית.

*האם יש לך רקע באמנות ואם לא מתי החלה הרפתקת הציור /פיסול/מיצב שלך?

עוד לפני שהתחלתי ליצור פסלים בעולם האמיתי, יצירתי פסלים בתלת מימד. בשנים 2003-1996 עבדתי כאנימטורית בבניית מודלים תלת מימדיים. ב – 2003 דילגתי לעולם האמיתי והתחלתי ללמוד אצל האמן יחזקאל כהן, פיסול בחימר במשך כשנתיים. הנושא קסם לי והמשכתי ללימודי תואר במדרשה לאמנות בבית ברל בין 2005 ל- 2008. מיד בתום הלימודים הצטרפתי לבית יציקות הברונזה של הארי אנדרסון, אמן ופרופסור לאמנות אמריקאי ששימש לי כמנטור במשך כמה שנים. בנוסף לפני כשנתיים סיימתי קורס בן שנה באמנות קהילתית בשנקר.

האמנית דבי אולו,צילום- איתי אילוז

*מה נותן לך השראה ליצירתך?

אני מחפשת אחר “קירות” ומחסומים בחיים שלי ובחברה בכלל ומנסה לפרוץ אותם או לפרק אותם באמצעות האמנות שלי. בסדרה הזו אני מפשיטה את העור מהאנשי הפרוטרטים שלי. חודרת מעבר לפרטים הוויזואליים הנראים לעין לעבר פרטים בשפה סימבולית המייצגת את האדם מושא היצירה. כשאני חושבת מי האמן שהשפיע עלי ביותר השם שעולה בראשי הוא לואיס בורגיוס עם פסליה פורצי הגבולות: ” המראה של הדמוית שלי הינו אבסטרקטי ויתכן שלצופה הם לא יראו דמויות כלל. הם ביטויים, במונחים אבסטרקטים, של רגשות ומצבי תודעה. ציירי המאה השמונה עשרה יצרו “יצירות שיחה”; הפסלים שלי יכולים להכנות “יצירות עימות” – לואיס בורגויס 1954.

דבי אולו – התערוכה

*בגופי האור שאת מייצרת  את משתמשת בדימויי אנשים הקרובים לך מתקופות שונות של חייך  ויוצרת למעשה “סיפור” נוסטלגי משלך, מהי דרך העבודה שלך? והאם יש בכך אמירה?

הקצב המקומי שלי נתן לי וו לתליית בשר. השתמשו בו אינספור פעמים לתלות גושי בשר של בעלי חיים מתים, עכשיו הוו משמש שוב לאחיזה אבל לא של גוף מת אלא של נשמה. למרות שהנשמה קלילה במונחי גודל ומשקל, אנחנו מרגישים את משקלה בצורך בוו הבשר. זו דוגמא לאלמנט אחד בפסל “יוסי”.

אפשר לומר שאני עובדת משני צידי המתרס, מצד אחד יש לי אובייקטים שאני אוספת כל הזמן, אובייקטים עם “סיפורים” מאחריהם. ומצד שני, אני מתעמקת במחשבה על אנשים שונים שהשפיעו עלי באופן חזק כלשהו. היצירה שלי היא יצירת “מארג” בין האובייקטים הנבחרים לבין הכבל המואר המייצג נרטיב של האדם אותו אני מפסלת.

*בעבודתך, ניתן להבחין בנקל בשילוב בין טכניקה לרוח, בין מכניקה ואינטואיטיביות- האם זה נעשה במודע? האם את מכוונת לפלטת צבעים מסויימת? צבעים מועדפים? חומרים ספציפיים?

כל פריט, קשר, חומר וצבע שאני משתמשת בהם ביצירות, נבחרו בקפידה מתוך מחשבה על האדם שאותו אני מפסלת. קשירת הקשר נעשית לעיתים באופן אינטואיטיבי בעודי מתרכזת בתמצית אותה אני רואה באדם. אני נמשכת לחומרים טבעיים… עץ, מתכת, זכוכית, בשל הנוכחות הארצית שיש בהם אבל אני לא מגבילה עצמי לחומרים אלה. זה בעיקר תלוי במקום שאותו אדם שאני מפסלת לוקח אותי.

*היכן היית רוצה לראות את עצמך עם אמנותך בעוד מספר  שנים?

כמו רוב האמנים, החלום שלי הוא שהאמנות שלי תזרום מן הסטודיו אל הגלריות והבתים של אנשים כדי שאוכל להמשיך וליצור. אני רואה עצמי ממשיכה בחיפוש והחקירה האינסופית של המהות שלנו גם כפרטים בודדים וגם כחלק מהחברה. אני רואה עצמי ממשיכה בחקירת השימוש באמנות כשפה “מדוברת”, שפה בה אנו משתמשים לתקשר אחד עם השני.

דבי אולו- חדירה
אוצר: דורון פולק
בגלריה עומר תירוש
כיכר קדומים, סמטת מזל מאזנים 2 , יפו העתיקה
פתיחה יום חמישי,  5.1.17 בשעה 20:00
הגלריה פתוחה בימים ב’-ו’ בשעות 10:00-18:00 טלפון 077-5545773
נעילה: 27.1

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *