“Longing”, Opening August 2 – 15, Rannana Gallery

I will be showing my newest pieces – “Bear Facts”, and “Ice Age” and “Kong-Foo Jew Bear”
Curators: Eti and Freddy Fabian and Orit Kimmel

גלריה על האגם
פארק רעננה
פתיחה 2.08 20:00
א 16-20:00
ב-ה 11-14:00/ 16-20:00
שבת 12-17:00

“These are lives that take place here” (Yehezkel Nefshie)

“Longing” exhibition opens on Tuesday August 2 at 20:00

Longing:
One by-product of the senses is craving: craving for something not necessarily found in the objective, a concept that consolidates the physical and the spiritual, the concept and the unattainable. Consortium concept it will, desire and longing.
The exhibitions will be accompanied by speaking in rock opera “holding fire” by Yossi conference with the School of Music Sound of advanced BPM.

Artists exhibiting longing: Orit Gafni, Debi Oulu, Vera Gellert, Sarah Insler, Lea Bashan, Haim Bodan, Miri Agami

“on the lake” Gallery  is located in a unique place in Raanana Park. The gallery looks like a postcard of a glamorous derived from a dream, almost like a cartoon. An artificial lake with a huge fish jumping like dolphins all Bamba, swans and ducks and pelicans and huge wide around the grass and trees. Outdoor gondolas over the lake it once an hour round, there is a bridge with push-button a rest position melodious tune of Swan Lake and just below the resting position of the giant statues floating legendary monsters.

To the exhibition site:

For details and other inquiries:

Orit Kimmel – 0505201575 – kimelo1@walla.com

A review of the show by Shlomo Shapira:

על “הכמיהה” אצל מירי אגמי,דבי אולו,שרה אינסלר,חיים בודן,לאה בשן,אורית גפני ו-ורה גלרט-שלמה

שלמה שפירא

“כמיהה” – תערוכה ב”גלריה על האגם” ב- פארק רעננה

2.8.2011-15.8.2011

אוצרים : אתי ופרדי פביאן

משתתפים :

מירי אגמי

דבי אולו

שרה אינסלנר

חיים בודן

לאה בשן

אורית גפני

ורה גלרט

מעניינות עבודותיה של אורית גפני שצילמה תמונות ולאחר מכן הכניסה לציוריה בעזרת מחשב אלמנטים חדשים שעיבדה ושילבה בתמונה ומתקבלת יצירה חדשה ובכמה דוגמאות שראיתי נפעמתי מן “האבולוציה” התמונתית-ציורית שיצרה יחדיו.

לאה בשן – ציוריה צבועים ב”נסיעת נפש חולפת”  עם מגוון יצירות מעניינות וראויות להערכה. בחלק מן הציורים אפשר היה להקטין את “חלל המערתי שבמכונית” ולתת יותר ביטוי לנוף שחולף ונחשף.

במרכז התערוכה עבודותיו של בודן חיים, ציורים גדולים כקירות ממש שבהם הצבעוניות חוגגת ומתנתבת ל”מראה מיקרוסקופי” נפתח ופתוח ומתגלה ומחדש וזאת מן רקיע במים ובין מים למים לעצים ברוח וחבילות קש. האוצרים הציבו את תמונותיו בסדר נכון שהוסיפו ביטוי משלים להשלמת הכמיהה מתמונה לתמונה.

לגבי האמנית דבי אולו

“…אני עובדת על סדרת הדובים…הצעצוע הישראלי שלי…”

ומוצאים בתערוכה: דובי-עוף, דובי-פנקיסט, דובי בחוף הים , דובי-כלה, דובי-מחבל, דובי-יאפי, דובי על שפת הים, דובי-מטקות, דובי-דוס ועוד דובים מסוגים בתכנים שונים. הדובים מככבים בשדרה מרכזית וגם בצדדים בתערוכה. השדרה היא בעצם שתי שורות של דובים שדוב גדול מאד עומד בראש השורות עם כובע תפור על הראש שמצויר עליו מגן-דוד ובדובי יש על גופו מקומות פתוחים עם תפרים. יש כאן דגש לזהות היהודית של המדינה, כאשר מפת א”י שהיא מפת המדינה עם הקמתה מצויירת על הדובי הגדול המרכזי. והיא מציינת “הדובים בשבילי הם דרך לבטא את התחושות שלי למדינה ומקומי בעם הזה…”

האמת, שאני אהבתי ולא אהבתי את הדובים הכלובים. הרעיון מקורי מאד וראוי לציון שנותן ביטוי, במיוחד כשיש רגשות עמוקים של כאב. אבל כאן שלטה הפוביות בכל הדובים ואני סבור שבחלק מן הדובים היה טוב לסוגרם במין סטריוטיפ –ארכיטיפ תקוע ומשומר בפורמלין, אבל מה עם דובי-הכלה, למשל ואחרים? אני, למשל, הייתי מעדיף שלגבי דובים מסויימים את “ויהי רקיע” גבוה גבוה מעל ראשינו שלא חונק את ממשותינו ולא בחיבוק דוב למועכנו. גם ברגעים הקשים אנחנו לא סגורים ומסוגרים, אחרת אין לנו תקווה. ובכל זאת בעבודתה “במעמקי המערה” מורגשת הכמיהה.

לגבי האמנית מירי אגמי-דאובר שיש לה מספר ציורים על מלחמה. לציורים על מלחמה אין צורך בשמות ובכותרת ועל אותם ציורים רשמה “ללא כותרת”. בציוריה האחרים מצאתי את “הכמיהה” ואת “פסגת השאיפות”.

לגבי האמנית  שרה אינסלנר- עבודות מופשטות שהאמנית שאבה מהילדים.

לפעמים, קישקוש הוא קישור קשוש בתכנים עמוקים. אני זוכר ציור שצייר בני כשהיה קטן שעד היום הוא מדבר אל לבי. בשילוב צבעים ובטכניקה מיוחדת ומעודנת ניתן לדמות כתמי צבע במופשט עמוק לכל מה שרק רוצים וכל מסתכל מוצא משהו לרעות ולרצות בו. האמנית ביטאה זאת יפה “זאת שפה חדשה”…”איני ששה לדבר ולפרש את המיורים, הציורים צריכים לדבר בעצמם” ולי דיברו מאד.

בתערוכה מצאתי גם פסלים מעבודותיה של ורד גלרט. מצאה בעיני “הכנרית”, כי אני כינור בנפשי ובדמי.

תערוכת כמיהה, המשך התערוכה חושים

(מעבדה חושית: 2 תערוכות בגלריה על האגם)

בהשראת שיריו של המשורר יחזקאל נפשי

אוצרים: אתי פרדי פביאן ואורית קימל

“אלו הם החיים המתרחשים כאן” (יחזקאל נפשי)

שתי תערוכות אמנות פלסטית קבוצתיות תעלינה בגלריה ‘על האגם’ בפארק רעננה. התערוכות ‘חושים’ ולאחריה, תערוכת ההמשך ‘כמיהה’ מהוות ניסיון חדשני באמנות הפלסטית. שתי תערוכות “מדברות ביניהן” וביחד יוצרות “שלם תהליכי” וכל זאת באמצעות אמנות פלסטית של אמנים שונים ומגוונים.

היצירות בתערוכה הינן בהשראת  שיריו של המשורר יחזקאל נפשי.

תערוכת חושים  נפתחה ב-17 ביולי ותערוכת כמיהה תיפתח ביום שלישי  ה-2 באוגוסט בשעה 2030

אוצרי התערוכה הם אמנים ואוצרים ותיקים שחברו ליחזקאל נפשי  ובשנתיים האחרונות הקימו 14 תערוכות קבוצתיות גדולות מאוד ורבות משתתפים בת”א- יפו.

כמיהה:

אחד מתוצרי החושים הוא הכמיהה: השתוקקות לדבר מה שלא בהכרח נמצא במרחב האובייקטיבי, מושג שמרכז בתוכו את הגשמי ואת הרוחני, את המושג ואת הבלתי מושג. מושג המאגד בתוכו רצון, תשוקה וגעגוע. החיבור העמוק, נקודת המפגש של אדם עם עצמו. הוא המנוע של האמן, המקור ליצירתו, היא תרגום החוויה החושית.

דרך החומר באים לידי ביטוי הרגשות העמוקים הללו של כאב, געגוע לדבר בלתי מושג, אכזבות, שמחה, ערבוב של פנטזיה ומציאות.

התערוכות ילוו בהשמעת אופרת הרוק “האוחז באש” מאת יוסי עידה בלוויית סאונד של ביה”ס למוסיקה מתקדמת BPM.

האמנים המציגים בתערוכת חושים: אופירה שפיץ, אבי שפיץ, אורית קימל, דורית עמית, הנריק רוסטוביץ, מירב חזן, ניצה שפירא.

האמנים המציגים בתערוכת כמיהה: אורית גפני, דבי אולו, מירי אגמי, ורה גלרט, שרה אינסלר, לאה בשן, חיים בודן.

• • אורית גפני
  • דבי אולו
  • ורה גלרט
  • חיים בודן
  • לאה בשן
  • מירי אגמי
  • שרה אינסלר
• יחזקאל נפש

גלריית “על האגם” ממוקמת במבנה ייחודי וממוזג בתוך פארק רעננה. הגלריה נראית כמו גלויה זוהרת של מקום הנגזר מתוך חלום, כמעט כמו סרט מצויר. אגם מלאכותי עם דגי ענק שקופצים כמו דולפינים על כל במבה, ברבורים וברווזים ושקנאים ומסביב רחבות ענק של דשא ועצים.  מעל האגם שגונדולות חוצות אותו פעם בשעה עגולה, יש גשר עם עמדת מנוחה שבלחיצת כפתור מתנגן הלחן של אגם הברבורים ובדיוק מתחת לעמדת המנוחה צפים פסלי ענק של מפלצות אגדתיות.

הערך הקיים מילל בחשכה   יחזקאל  נפשי

רָאִיתִי עֵץ וְשִׁלְפֵי מַיִם.

חַשְׁרַת עָבִים מְקֻבָּצִים מִמַּעַל.

בַּהֲרוֹת לְבָנָה נוּגוֹת מוּאָרוֹת בְּרִגְבֵי הַצּוֹמֵחַ,

וְהַמָּאוֹר עוֹטֶה בַּאֲרֶשֶׁת פָּנֶיהָ.

רָאִיתִי הַשֵּׂעָר הַזָּהוֹב וְהַמֶּשִׁי …

וּבְקֹדֶשׁ וּבַחֲרָדָה אֶל לִבִּי אָמַרְתִּי; כָּאן הַחַיִּים וְאֵין עוֹד מָוֶת.

אֵלּוּ הֵם הַחַיִּים וְאֵין לְיַחֵל לְיוֹתֵר מִזֹּאת.

הָאֳרָנִים וּפְרִי הָאֲדָמָה. הָרֵיחַ. זַג עֲנָבִים

נוֹצְצִים, בּוֹהֲקִים עַל כְּלוֹנְסָאוֹת עֵץ.

דִּמְעוֹת הַגֶּשֶׁם. נָהָר יָרוֹק.

בְּעוֹד שָׁנִים הַכֹּל יוּעַם לְלֹא שׁוּב.

וַהֲלֹא אֵין עוֹד מָוֶת.

אֵלּוּ הֵם הַחַיִּים הַמִּתְרַחֲשִׁים כָּאן.

הָאֲדָמָה פּוֹעֶמֶת, הָאֲדָמָה זוֹעֶקֶת,

קוֹרֵאת בָּאֲנָקָה,

כָּאן אֱלֹוהִים.

אל אתר התערוכות:

לפרטים ובירורים נוספים:

אורית קימל –   0505201575 – kimelo1@walla.com