חֲדִירָה – 2017

חֲדִירָה – סדרה הציגה תערוכת יחיד, 5th בינואר – ה -10 בפברואר, 2017.  עומר תירוש גלריה, יפו תל אביב.  אוצר: דורון פולק

כל פסל הוא דיוקן של מישהו שפגשתי. אנשים נגעו בי עמוקות ברמה מסוימת. יצרתי דיוקנאות פנימיים בנו, היורה בפסלים אלה.  חדרו אל מעבר המעטפת החיצונית של איך הם נראים, סקס, גיל, צבע לתוך המהות הפנימית של מי הם.  הכבלים המוארים לייצג אנרגיה שלהם או נשמה, ואני intuitivly עניבה לשזור אותם בצורה לייצג את האדם.  אני משלב את הכבלים המוארים עם אובייקטים שיש להם סיפורים מאחוריהם…. היסטוריה כלשהי כי בדרך כלשהי מתחברת מיהו האדם הוא.

דבי אולו | חדירה - תערוכת יחיד | אוצר: דורון פולוק | פתיחה: יום חמישי, ינואר 5, 2017, 20:00

עומר תירוש גלריה | מזל מאזנים 2 (פינת כיכר קדומה 8), יפו העתיקה | www.omertiroche.com | T: 077 55 45773 | שעות פתיחת הגלריה: שני-שישי 10:00 – 18:00

התערוכה תהיה מראה ינואר 5- פברואר 10, 2017 |הפסלים בכבלים מוארים דיוקנאות -Abstract של המהות הפנימית

דבי אולו / אמן התאורה – דורון פולק

 

פסלי הכבל המוארים של דבי אולו ליצור עולם מטאפורי קסום מבדיל בין האור לחושך, יום ולילה, טוב ורע. זו סדרה חדשה צוללת עמוק לתוך המושג הפילוסופי של "גוף" הן מבחינה גופנית והן מבחינה מטאפיזית באופן תובנה מאוד כי הלך Oulu לאורך הקריירה האמנותית שלה. הכבלים המוארים "גופות" לבנות בוהקות כי ללכוד את העין של הצופה במהלך היום, ובלילה, הם לטאטא את צופה לתוך מערבולת חושנית ודרמטית.

זה לא בא כהפתעה, מאז הסגנון האמנותי של Oulu מעוגן בקרקע של כדור ארץ הפיזי ועף גבוה יותר ויותר לתחום הרוחני. כפי שאלוהים אמר "יהי אור ..." ו "ויקרא אלהים לאור היום ..." הם שני משפטים המהווים את מעגל החיים שבו העולם שלנו מבוסס. אולו יודע איך לפרש הכח הקסום הזה אל תוך יצירת הגופים האירו אותה. אין הגבלה על ההשראה היא לוקחת מעצמים פיזיים למלא את חייה. הכבלים המוארים להיות גופים אנושיים שבה פנים מוסווה, ואת הנשמה חשופה. הם נהיים מלאכי פואטי היו תלויים על וו בשר בתקרה. הם מטמורפוזה יפה לתוך מים זורמים מברז. לפעמים הם משתנים לתוך גפן דק ניבט מתוך כלי ארצי ומטפס מעלה מעלה ליום גזר דין.

יצירת האור היא מהמדרגה הראשונה ביצירה בעולם הפיזי. במשך העשור האחרון, יצירות האמנות של Oulu התמודדו עם גוף האדם ותפקודו – פיסיולוגי, חברתית ופוליטית בחברה שלנו.  דבי אולו היא אמן נועז שהקדיש גופה ונפשה בהעברת המחשבות והרצונות שלה. הפסלים החדשים שלה בבירור להביע את רגשותיה באופן חד וחודר. "מוטי" אחד הפסלים הנשגב ביותר תערוכתה יש מתערבל כבל מואר פנימה והחוצה של מבנה עץ שרוף כי ניצל משריפה. ביצירותיה, היא מתעמתת המונח "האור הגנוז" אשר דיבר על בקבלה. אם האדם נברא ככלי לקבלת קוד האלוהי, הכבל המואר הוא אמצעיה שבו לקבלו. במסה של חביבה פדיה, "אור כמו פנימי קל כמו נדן", היא אומרת שאנחנו יכולים לחוות את המציאות כמרחב שבו אור פיזי קיים. זהו למעשה מה דבי אולו יוצרת בחתיכה שלה מדהימה "מדליין", שבו אדם חייב להצעיר את האור פיזי על ידי רוכלות האופניים.

"התוספות" של אובייקטים נמצאים ארצי של Oulu לשזור עם הכבלים והמאיר מהוות חלק בלתי נפרד של שלוש יצירות הממדיות החדשות שלה. היא משתמשת באותו סמליות אלגוריות שאנחנו מכירים בספרות ובשירה. אלה "תוספות" לבנות את המהות של התאורה בשירו של ביאליק, אשר מעצים את האור הנשגב של אמת אלוהית לשחרר אדם מהכבלים. המשמעות של האור, כפי שאנו רואים מושרשים כבלי לבן של דבי אולו, הוא כמו עמנואל קאנט מסביר, "את האור המואר מבפנים העולם של המתבונן".

דבי יצירות האמנות המוארות של Oulu מתאימות עם רשימה ארוכה של אמנים גדולים לאורך ההיסטוריה אשר עוסקת בהיבטים החושיים ופיסיים של אור. רמברנדט מצטייר הקדושה הרוחנית שלו של אלוהים באמצעות המניפולציה של אור וצל. קספר דוד פרידריך בשימוש אור תיאר את מצבו הנפשי של האדם. בשנת ימינו, ג'יימס טורל מציב פולטות אור, ובכך ליצור "מרחב". דן פלווין של יוצר קווי אדם באמצעות אורות ניאון. אמן ישראלי, בלו פיינרו משתמשת באור כדי לבטא את החזון שלו של חיבור הקודש והחול, ומוטי מזרחי מגלם את "פיוניר הישראלי" באמצעות נורות. בשנת דיאלוג סמוי עם אמנים אלה, דבי אולו פונה המושגים האלה עם כבלים האירו אותה, יצירת עולם פנימי ייחודי משלה.

 

דבי אולו / אמנות מוארת דורון פולק

פסלי הכבלים המוארים של דבי אולו יוצרים עולם מטאפורי מושלם של אווירה קסומה המבדילה בין אור לחושך, בין יום ללילה בין הטוב לרע. סדרת היצירות החדשה מביאה אינטרפרטציה קיצונית למונח “הגוף” הפיזי והמטאפיזי, עליו אמונה בצורה כל כך מקצועית דבי אולו לאורך כל דרכה האמנותית. הכבלים המוארים אינם אלא – גופים לבנים מבהיקים, הלוכדים את עינו של הצופה בהם ביום וסוחפים אותו למערבולת חושנית ודרמטית בלילה.

לא יפלא, כי דבי אולו יוצרת אמנות, שמקורה באדמה ובקרקע הגשמית והרוויה והיא נישאת אל על ,מעלה מעלה אל העולם הרוחני. “ויאמר אלהים יהיה אור..” ו- ” ויקרא אלהים ליום אור…” הם שני המשפטים עליהם מורכב העולם ועליו מתנהל מחזור חיינו. דבי אולו יודעת לאבחן כוח מאגי מהו, והיא יוצרת ממנו את כבליה המוארים. אין גבול להשראה שהיא נוטלת מחפצים הגשמיים המרכיבים את חייה.  הכבלים המוארים הופכים לגופים אנושיים עם פני מסכה עליהם, הם הופכים למלאכים פיוטיים התלויים על קרס תעשייתית מהתקרה,  הם יוצרים מטאמורפוזה מפליאה והופכים למים הזורמים מברז ולעיתים הם הופכים לשיח דקיק המתפתל כלפי מעלה יוצא מכד מלא באדמה ופניו אל הרקיע.

אור הבריאה הוא האפשר את הסדר הראשוני בעולם הגשמי. יצירתה המתמשכת על פני עשורים של אולו, עוסקת בגוף, הנשי, הגברי, במקומו של הגוף בסדר החברתי והפוליטי הממלא את ימינו. דבי אולו היא יוצרת נועזת המקדישה את גופה ונפשה לביטוי מאווי חייה. הכבלים החדשים הם צינור ביטוי חריף ומוקצן לסדרת תחושותיה הנוכחית. יצירה מופלאה מרכזית בתערוכה עוסקת בכבל מואר המשתלשל מתוך מבנה עץ שרוף שניצל משריפה. יש בעבודה התעמתות ב”אור הגנוז” עליו מדברת תורת הקבלה. אם האדם נברא ככלי על מנת לקבל את הצופן האלוהי, הרי הכבל המואר הנו האמצעי לכך. חביבה פדיה כותבת במאמרה :”אור כתוך ואור כמעטפות” כי ניתן לחוות את המציאות כחלל שבו מתגלה אור מוחשי. ואכן, לדוגמא, דבי אולו יוצרת כבל מואר מדהים, אשר האור בו נוצר ממגע האדם המדווש על אופניו ויוצר אנרגיה מציאותית וגשמית המביאה את האור.

סדרת הקשרים, ה”פלונטרים היצירתיים” המבהיקים, המחוברים לגופי הכבלים המוארים היא חלק בלתי נפרד מהיצירה התלת ממדית החדשה. דבי אולו מביאה את אותם קשרים אלגוריים לכדי סימליות, המוכרת לנו מעולם ה”קשרים” בספרות ובשירה. קשרים אלה בונים את מהותו של ה”זוהר” בשירו של ביאליק ומבחינים שם בין האמת האלוהית הנשגבת לאור המשחרר את האדם מכבליו. את משמעותו של האור, כפי שבא לידי ביטוי ממעמקי הכבלים הלבנים של דבי אולו, מסביר עמנואל קאנט הפילוסוף, כ”אור המואר מתוך עולמו של המתבונן…” וזהו השימוש, שהאדם מקרין מהכרתו על ה”יש” החושי…”

יצירתה של דבי אולו באמנותה המוארת מתחברת לאמנים העוסקים באור החושי והגשמי לאורכה של ההיסטוריה. רמברנדט הציג באור הרוחני שלו את הקדושה האלוהית, קספר דוד פרידריך תיאר את מצבו המנטאלי של האדם באמצעות האור הנשגב המצויר שלו ובעידן הנוכחי, מדגימים ג’יימס טורל, המנכיח את האור בחלל וכך יוצר אותו ודן פלבין האמריקאי הבונה קווים אנושיים בחלל, באמצעות הפיסול הנאוני שלו. באמנות הישראלית מפליא בלו פיינרו להשתמש באור להבעת חזונו המחבר בין החול לקודש, ומוטי מזרחי מאפיין את דמותו של ה”חלוץ” הישראלי אמצעות נורות האור. דבי אולו מתעמתת עם כל אלה ויוצרת בעזרת כבליה המוארים את עולמה הייחודי והפנימי, המהווה דיאלוג לטנטי עם אותם יוצרים