“דבי אולו – אמן ללא גבולות” על ידי ד"ר. דליה Hakker-אוריון, מבקר אמנות

(ד"ר. דליה Hakker-אוריון היה חלק מסצנת האמנות ליותר, כי 40 שנים. היא מבקרת אמנות, ההיסטוריון אמנות, מרצה, אוצר, יוצר, ועיתונאי. היא הרצתה באוניברסיטת תל אביב במשך יותר 20 שנים, כתב ספרים ומאמרים על אמנות והרצה בחו"ל.)

יצירות האמנות של דבי Oulu מעניינות, מפתיע ומרתק. היא חלק מסצנת האמנות העכשווית ומוסיפה לה איכות המקורית. יצירותיה מהוות שלב בדרך המרתקת שפותחת לפניה, כשהיא ממשיכה בהנאה, מלא עם רעיונות יצירתיים, שילובים אינטראקטיביים, יישומי מולטימדיה וכשרון אמנותי יוצא דופן. היכולת שלה לשלב בין הידע התיאורטי שלה בתחום תקשורת עם מגוון רחב של חומרים וטכניקות מודרניים מאפשרת לה להתממש הרעיונות התחומיים, לעצב וליצור חפצי אמנות ולהתחבר לזרם המרכזי של אמנות עכשווית. עבודותיה הן מסקרנות, שנון, הומוריסטי, ושובב.

האמן נולד באריזונה, גדל בישראל, אינטלקטואלי, הבית ציוני. היא נחשפה לעולם אמנות דרך הציורים, פסלים ומוסיקה (כינור) של אביה. היא למדה תקשורת באוניברסיטת סן דייגו בקליפורניה (UCSD) ועלה לישראל בשנת 1989. בישראל היא התחתנה, הקים משפחה עם 3 ילדים וחי חיים בורגני בפנטהאוז רחב ידיים ביהוד. מאחורי הופעתה התיישבה ומטבח כשר, קיימת אישיות חינם שרוצה לבטא את עצמה. היא משווה את התהליך שהיא עוברת לקילוף בצל עם שכבות רבות שלה.

מיצבים שלה, וידאו ארט, ויצירות מולטימדיה להביע את רצונה לחשוף את האמת העירומה, כדי לחבר, לגעת ולמצוא את המכנה המשותף בין כל בני האדם. היא נהנה גם את התהליך של יצירת ודרכה האמנותית.

לצד עבודתה כאנימטור תלת ממדים, ניהול קבוצות הצחוק, והקמת משפחה, היא למדה אמנות באופן פרטי והן בבית הספר לאמנות בית ברל. היא רצתה להביע את עצמה בדרך שונה והמפגש שלה עם פרופ 'הפסל ומורה. הארי אנדרסן הרחיב את הידע הטכני שלה וגרם לה לגלות דרכים חדשות ליצירה והאפשרויות כמעט האינסופיות של שימוש בחומרים ויציקות.

בסטודיו שלו באטלייה והפרטית שלה שהיא מתממשת בקצב מסחרר רעיונותיה ועיצובים מקוריים. שבירת מחיצות בין המציאות לאמנות מחד ובין היבטים של אמנות ומדע שונים, אשר אופייני לאמנות עכשווית, באו לידי ביטוי בעבודותיה המיוחדות. על פי דבריה: “אני כבר הגעתי לשלב שבו אני רוצה לשים את הכל על השולחן ולשלב את כל ההיבטים של האישיות שלי.” בשנה האחרונה היא החלה להציג את יצירותיה בתערוכות באינטנסיביות כמו “סקס ונילה” בתל אביב. היא הציגה בעיקר איברים זכריים בחומרים ובשילובים שונים לחקור איכויות האמנותיות שלו. לדוגמה : כמחדד אדום, מנורת שילוב של זה עם מוח אנושי, קישוט מראה, במילים המכילות ניידים, נעליים עם העקבים גבוהות וסקסיות בו במקום העקב היא הניחה את איבר גברי.

כבר בשלב המוקדם שלה של דמויות חרס של אמהות, ילדים ודובים, היא עשתה פסל פחות קונבנציונלי של גבר מאונן. לאחר שהיא החלה להתנסות עם חומרים פולימריים ויצרה את הדוב החנוט. אחרי מה שהיא מכנה, “השנה של הדובונים”, היא החלה ליצור אמנות בעיקר של איבר מין גברי ולייצג את המשיכה בין המינים, פיתוי באמצעות פיסול, אמנות וידאו ומולטימדיה.

אמנות התקנתה, “תחזיק חזק”, התקבל לפסטיבל האמנות הארוטי סיאטל. איברי מין זכריים ונקביים, עגבות, פה ושדיים משמשים כמכולות ויד ומחזיקים ברגל; אוהבים במטפסים מקורים’ קיר. השימוש בדמויות עירומות כחלק מאובייקט פונקציונלי מופיעה בחלק מאמן פופ ג'ים דיין, כמו אישה שעומדת בקולב ואישה עומדת על ידיה ועל ברכיה כבסיס של שולחן. גם האמנית אילנה גור יצר קולב קיר עשוי מאיברי מין זכר. בניגוד אליהם דבי אולו מוסיפה אלמנטים אינטראקטיביים ומולטימדיה אשר מעלים את יצירותיה מאובייקט סטטי לחוויה מקיפה המאפשרת למבקרים לגעת ולהיות חלק מעבודת האמנות.

———————-

עבודותיה של דבי אולו מעניינות, מפתיעות ומרתקות. היא משתלבת בסצנת האמנות העכשווית ומוסיפה לה איכות מקורית. היא שופעת רעיונות יצירתיים, שלובים, אינטראקטיביים, שימוש במולטי מדיה וכשרון אמנותי מובחן. יכולתה לשלב את הידע התיאוריטי שרכשה בתחום התקשורת עם מגוון החומרים המודרניים, מאפשר לה לממש רעיונות אינטרדיסציםפלינריים, ליצור ולעצב חפצי אמנות שימושיים ומהנים מבחינה חזותית ולהתחבר לסצנה המרכזית של האמנות העכשווית.
האמנית ילידת ארצות הברית גדלה בבית יהודי ציוני, אינטלקטואלי, בו נחשפה מגיל צעיר לעולם האמנות דרך ציוריו, פסליו ונגינתו של אביה על כינור. היא למדה תקשורת באוניברסיטת קליפוניה סן דיגו (UCSD) והחליטה לעלות ארצה בשנת 1989. בארץ נישאה, הקימה משפחה למופת עם שלושה ילדים וחיה חיים בורגניים בפנטהאוס רחב ידיים ביהוד. מאחורי החזות המיושבת, הרעננה, השמירה על חוקי כשרות, מסתתרת אישיות תוססת, רבת פנים שמגלה בעולם האמנות חומרים חדשים ונושאים חדשים לבקרים. היא רוצה לבטא את מה שקרוב לליבה ומדמה עצמה לבצל שממנו ניתן להסיר הרבה קליפות ולגלות את מה שבפנים.
לצד עבודה כאנימטורית בתלת ממד, העברת סדנאות צחוק וגידול משפחה, למדה אמנות אצל יחזקאל כהן ומאוחר יותר במדרשה לאמנות בבית ברל. היא חיפשה לבטא את עצמה בדרך שונה והמפגש שלה עם הפסל והמורה פרופ’ הארי אנדרסן הרחיב את הידע הטכני שלה וגרם לה לגלות דרכי יצירה חדשות ואת אפשרויות השימוש הכמעט בלתי נדלות במגוון של חומרים ויציקות.
בסדנה שלו ובסדנה הפרטית שלה היא יוצרת חיבור בין לימודי התקשורת לבין עולם האמנות וממשת בקצב מסחרר את הרעיונות שעולים במוחה לכלל עיצובים מקוריים, מלאי הומור, המשלבים קריצה וחיבור לצד הארוטי של החיים. שבירת התחומים בין המציאות ובין האמנות מחד ובין תחומים שונים של אמנות ומדע המאפיינת את האמנות העכשווית מוצאת את ביטויה בעבודותיה המיוחדות. לדבריה: ” אני הגעתי לשלב בו אני רוצה לשים הכל על השולחן ולשלב את כל הצדדים של אישיותי”.
שני מיצבים אמנותיים שלה התקבלו ל Seattle Erotic Art Festival .. השימוש בדמויות וארוטיות ההופכות לכלי “שימושי מופיע לדוגמה ביצירותיו של אמן הפופ ארט האמריקאי ג’ים דאיין שיצר קולבים העשויות מדמויות נשים אירוטיות ושולחן שאת בסיסו מהווה אישה עירומה העומדת על ארבע. גם הפסלת אילנה גור יצרה קולב המוצב במוזיאון אילנה גור המורכב מאברי מין גבריים. בניגוד אליהם נוספים אצל דבי אולואלמנטים של אינטראקטיביות ומולטי מדיה המשדרגים את העבודות מאלמנט סטטי לדינמי ומאפשרים למתבוננים לחוות חוויות ולהיות חלק מהעבודה.

מחשבה אחת על "“דבי אולו – אמן ללא גבולות” על ידי ד"ר. דליה Hakker-אוריון, מבקר אמנות

  1. Pingback: קישורים למאמרים הקשורים לדבי אולו

השאירו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *